פלורליזם - הגדרות ומיפויים מתחומי הפילוסופיה ומדעי החברה
מתוך אתר "חינוך לפלורליזם" של משרד החינוך.
המונח פלורליזם, שמקורו מן המילה הלטינית פלורליס (רב, מרובה) בעל הוראות שונות בתחומי הידע והחיים השונים. כך, לדוגמה בתחום הפילוסופיה, המונח "פלורליזם"מבטא את הגישה אשר לפיה המציאות מורכבת מיסודות רבים שהם בלתי־תלויים האחד בשני.
ההגות החברתית הפוליטית של העת החדשה ייחסה לפלורליזם חשיבות רבה. כך, פרופ' שביד במאמרו "פלורליזם כהסכמה חברתית וכהשקפת עולם אישית" מתייחס להגדרת הפלורליזם כהשקפת עולם שמשמעותה "יחס חיובי לריבוי השקפות עולם ואורחות חיים במסגרת חברה או תרבות אחת".
ניתן לראות את הפלורליזם כערך ועיקרון חשוב בדמוקרטיה בשל הדגש שהוא מייחד להכרה בזכות קיומן של דעות, השקפות, צרכים ורצונות שונים בחברה בה קיים ריבוי ומגוון של קבוצות ייחודיות.
עקרון הפלורליזם מדגיש את זכותן של קבוצות במדינה לבטא את השונות ביניהן ולהתארגן במסגרות שונות כדי לממש את זכויותיהן ולפעול להשגת האינטרסים והצרכים הייחודיים שלהן.
מבחינה זו, הפלורליזם וההכרה בחשיבותו ובערכו במדינה הדמוקרטית, המורכבת מקבוצות בעלות מאפיינים ייחודיים שונים מבחינה חברתית, דתית, כלכלית, תרבותית ופוליטית, מאפשרים לקבוצות הנבדלות זו מזו לשמור על זהותן הייחודית, תוך שמירה על הבסיס המאחד כמשותף לכלל החברה. במילים אחרות, ההכרה בפלוראליזם והדאגה לקיומו מאפשרים את קיום השונות בתוך האחדות, ולא פחות חשוב ־ שמירה על מכנה משותף בתוך השונות.
החשיבות והמרכזיות של מושג הפלורליזם בהגות החברתית־מדינית בת ימינו, (כמו גם השיח הציבורי בחברות פתוחות), מתבטאת בניסיונות לזיקוק של המשמעויות השונות של המושג. מתוך כך עלו מספר הבחנות מהותיות המאפשרות התבוננות מעמיקה ואולי רחבה יותר על הנושא בכללותו. כל אחת מן הבחנות אלו וכולן יחדיו, יאפשרו הבנה חדשה אשר תגרום ללמידת מונחים חדשים, שדות נרחבים של היכרות ואולי אף לסוג מסוים של בלבול אשר בסופו של דבר יביא להבנה ואולי אף להסכמה בדבר מהותו של הפלורליזם.
להלן פרוט נוסף לגבי משמעותו של מושג הפלורליזם בשני תחומים, פילוסופיה ומדעי המדינה, שני תחומים מרכזיים בהם בא המושג לידי ביטוי, שני תחומים המתייחסים באופן שונה למושג "פלורליזם". בתוך כך, נמנה מספר הבחנות בין סוגים שונים של פלורליזם בכל תחום.
בתחום מדעי החברה, הפלורליזם הינו ערך שחל לא רק על יחסים בין יחידים וקבוצות בתוך חברות, אלא גם ביחסים בין עמים ומדינות.
דומה כי ניתן לקבוע כעובדה כי מידה מסויימת של פלורליזם מתגלה בהכרח בכל חברה אנושית, אפילו באלה הסגורות והאחידניות (כמו למשל, מדינות טוטליטריות, כתות דתיות וכו'). חברות אלה מוכרחות לבטא מידה של פלורליזם בתחומי התרבות, החברה ואף בפוליטיקה. כמו כן, הן נאלצות להודות כי מידה מסוימת של פלורליזם היא חיובית מבחינתן והיא אף מהווה תנאי ליכולתן בהתמודדות עם נהלי החברה ותרבותה. לכן, על חברה זו להבחין בין ערכי היסוד המוחלטים שלה לבין היחסיות בה ניתן לקיים פלורליזם בלי לפגוע בבסיס אמונתה. ההכרה בפלורליזם נובעת מתוך ההבנה כי טבע האדם אינו אחיד.
כיצד ניתן להבין את ההבדל העקרוני בין חברה אחידנית לבין חברה פלורליסטית? תשובה אפשרית אחת תהיה, כי החברה הפלורליסטית מתייחסת אל הפלורליזם כאל ערך מכונן שלה, לעומת החברה האחידנית הכוללת את הפלורליזם בערכים היחסיים ולא בערכים המהותיים מבחינתה ־ המחייבים אותה באופן מוחלט.
אלא שמתוך תפיסה זו צצות שאלות רבות וסבוכות: האם הפלורליזם מתמקד ביחיד? בחברה? בהיבט האקטואלי ־ זה של ההווה המתבסס על התפיסה הפלורליסטית הקיצונית? או אולי מתבסס הפלורליזם על העדפת ההיבט הביוגרפי היסטורי של ההתפתחות החברתית המתרכזת בתפיסה אחידנית הקיצונית? האם אמורה החברה לנסות לשאוף ולשנות את הבריות ברצונה לחתור ליעוד חברתי משותף? או האם ההכרה בשונות, בריבוי הדעות והאמונות של כל יחיד ומתן מרחב ומקום לגיטימי לכל ־ יתוו את הדרך לפלורליזם ויסייעו להשיג את הייעוד המשותף, בו דוגלים רבים מן הפלורליסטים בני זמננו: תורת הליברליזם האינדיבידואלי.
ננסה להבין את הפלורליזם המיוסד על בסיסו של הליברליזם האינדיבידואלי. הליברליזם מתיחס לאינדיבידואל כיחידת היסוד החברתית, כאטום החברתי. החברה נתפשת כזירה בה נפגשים אינדיבידואלים שונים, אשר לכל אחד מהם יש אינטרסים (שאיפות, רצונות, צרכים) משלו שאותם הוא מקדם באופן רציונאלי בתוך פעולות־הגומלין שבינו לבין אינדיבידואלים אחרים בחברה. לכן, פלורליזם מדגיש את הריבוי של הפרטים על שאיפותיהם, רצונותיהם ודעותיהם כתכונת היסוד החשובה ביותר של כל מערכת חברתית.
אין לראות את ההדגשה של הליברליזם את הריבוי בבחינת מתן אישור גרידא לטענה אמפירית־דסקריפטיבית לגבי מציאות חברתית־תרבותית־פוליטית, אלא בבחינת דרישה רשמית-נורמטיבית. אין כאן רק הדגשת המצוי אלא הקידוש של הפלורליזם כרצוי החברתי. ריבוי הדעות והמחשבות, כמו גם תרבויות והשקפות עולם מגוונות, נתפס במשנה הליברליזם אינו רואה בתפיסת הריבוי עיקר, אך מכיר בו כדרישה רשמית נורמטיבית במסגרת הטענה האמפירית־דסקריפטיבית לגבי מציאות חברתית־תרבותית־פוליטית. הפלוראליזם נצרך מבחינה חברתית. ריבוי הדעות והמחשבות, כמו גם תרבויות שונות והשקפות עולם מגוונות, נתפס במשנה הליברלית כתנאי הכרחי ובל יעבור לקדמה חברתית. העדרו של ריבוי זה, או דיכויו משמעו ניוון וכליה חברתיים בלתי־נמנעים. משום כך, מדגיש הליברליזם את הביקורתיות והספקנות כערכים המעודדים ומטפחים שונות דעות השקפות ועמדות בחברה. על רקע זה כדאי להדגיש כי גם אם אחד העקרונות המרכזיים הידועים של הדמוקרטיה הליברלית היא הכרעת הרוב, אין המשמעות ביטולה של דעת המיעוט. ערך הפלורליזם תופס מקום מרכזי ומכונן בחברות דמוקרטיות ומדגיש את הרעיון של הכרעת הרוב תוך התחשבות וקבלה של המיעוט, עמדותיו והשקפותיו.
במדעי החברה קיימת הבחנה בין פלורליזם תרבותי וארגוני. הבחנה זו מדגישה את ההבדל בין ההיבט המהותי של הפלורליזם כפי שבא לידי ביטוי בחברה לבין המימד הפרוצדוראלי.
הפלורליזם התרבותי מבטא מצב שבו מתקיימות בחברה אחת מספר קבוצות אשר לכל אחת מהן היסטוריה ייחודית והסטוריה משותפת לקבוצות אחרות ודרכי חיים וזהות ייחודיות להן.
פלורליזם ארגוני מתקיים כאשר מתהווים מספר גדול של ארגונים שמטרתם הקידום והמימוש של מטרות ואידיאלים דומים. בהשוואה לפלורליזם התרבותי, פלורליזם זה הנו יותר פונקציונלי.
בתחום הפילוסופיה
מושג הפלורליזם מוכר כתיאוריה בתחום האתיקה אשר טוענת כי קיים ריבוי של ערכים ועקרונות נכונים, ואין דגם אחד המוגדר כייחודי ונכון.
מחד גיסא, הפלורליזם נוגד את המוניזם (הגישה הטוענת כי קיים עקרון מוסרי אחד ויחיד המכתיב באופן חד־משמעי כיצד יש לנהוג בכל מצב). ומאידך גיסא נבדל הפלורליזם מן הרלטיביזם (דהיינו, הגישה הטוענת כי אין סיבה אובייקטיבית לכך שדבר נחשב טוב או רע, מוטעה או נכון, צודק או לא־צודק מלבד הצידוק התרבותי שמעניקים לו אנשים שונים בתרבותיות שונות ובמצבים שונים). הפלורליזם ממוקם בין הרלטיביזם המוסרי לבין המוניזם. ייחודו של הפלורליזם הוא בהנחה כי קיימים קריטריונים שונים לשיפוט מערכות ערכים מוסריות שונות. מבחינה זו, הפלורליזם מקבל כנקודת המוצא שלו את דעתו של אריסטו כי אין עיקרון מנחה אחד המתאים לכל המצבים והאפשרויות וכי אין חוק אחד המתאים למצב אחד ובאותה מידה גם למצב אחר.
בפילוסופיה, ניתן לערוך הבחנה בין פלורליזם קיצוני, מתון ומינימאלי:
פלורליזם קיצוני מעודד כל פרט להחזיק בערכיו על אף קיימת סתירה בין הערכים של הפרטה. פלורליזם מתון דוגל בתפיסה כי על כל פרט להחזיק במערכת ערכים קוהרנטית ועקבית אחת, כאשר החברה צריכה להכיל את המערכות השונות, אפילו אם הן סותרות. פלורליזם מינימאלי מתאר מצב קיים ואילו תורת האתיקה מציעה תשובות שונות למצבים שונים. תכונה זו משותפת לכל תורות האתיקה,