לאחר שהארנו את הבעיות המהותיות כל כך שבתפישת המודיעין המסורתית, נעבור לבחון גישה תפישתית אחרת למודיעין. יודגש, כי מרביתן המוחלט של ההמלצות שניתנו על ידי גופי חקירה שונים בעולם לכשלונות מודיעיניים היו בתוך אותה תפישת מודיעין מסורתית מבלי לפרוץ את הגיונותיה הבסיסייים של תפישה זו. גישת ההפרכה מבית מדרשו של האלוף (מיל) פרופסור יצחק בן ישראל מתיימרת להתמודד באופן אחר עם המודיעין בכלל ועם סוגיית ההתרעה בפרט. נבחן עם גישתו וננסה להראות את הבעיות הבסיסיות הקשות שבגישה זו.
הלוגיקה של המודיעין - גישתו של יצחק בן-ישראל
יצחק בן-ישראל, בספרו "הפילוסופיה של המודיעין" מציג תפישה מודיעינית שונה מתפיסת המודיעין המסורתית. בשלב הראשון, מסביר בן ישראל לקוראיו כיצד מניתוח הפילוסופיה של המדע ניתן להשליך על עבודת המחקר המודיעיני. בן ישראל ממשיל את ההערכות המודיעיניות לתיאוריות המדעיות, ואת הידיעות המודיעיניות לתצפיות שמבצעים מדענים. הוא מסביר שהשוואה זו סבירה על אף שלכאורה המדע עוסק בתחום מדוייק מאוד, בחומר פאסיבי, ובניסויים מוגדרים במעבדות, ואילו מודיעין מתמודד עם מציאות משתנה ועם רצונות אנושיים אקטיביים. בן ישראל מנפץ את המיתוס המצייר את המדע כ"מדוייק", במובן שהוא מבוטא בנוסחאות מתמטיות שאין בהן מקום לטעויות. המדע, מלמדנו בן ישראל, מושתת גם הוא על השערות והנחותיהם של מדענים ועל כן דומה למודיעין יותר מכפי שנדמה לנו. בספרו, בן ישראל סוקר את ההיסטוריה של המודיעין הצבאי (כפי שמובא בפרק שורשיה של תפיסת המודיעין המסורתית). הוא מציג את גישתו של קלאוזוביץ למודיעין, ומתאר את השקפותיהם של מגוון של הוגי דעות בפילוסופיה של המדע - יום, פופר, פייראבנד, קון ולקטוש. לבסוף, מציג בן ישראל את תפישתו שלו להערכה מודיעינית, הנסמכת בעיקר על הגותו של פופר ומהווה התאמה של תפישתו של פופר לעולם המודיעיני.
תורתו המדעית של קרל פופר מציגה מענה מקורי ויחודי לבעיית האינדוקציה המדעית המפורסמת של יום. יום שואל כיצד ניתן להסיק מחוקיות שגילינו בארועי עבר על העתיד? כך, לדוגמא, האם העובדה שתפוחי עץ לעולם נפלו בעבר מענפי עצים לכיוון הקרקע, ולא נותרו מרחפים, או נסקו כלפי מעלה, גוררת כי כך יהיה גם מחר? בעיה מפורסמת זו הטרידה הוגים רבים בפילוסופיה של המדע. פופר טען כי כתיאוריות מדעיות צריכות להיחשב רק השערות אשר עמדו במבחני הפרכה. על פי תפישה זו, לעולם לא ניתן לדעת אם תיאוריה מדעית היא אמיתית, לכל היותר ניתן להפריך אותה ע"י עדות או תצפית אשר אינן מתיישבות איתה, ומכך להסיק כי היא שקרית. על פי פופר, יש להעלות מספר השערות, לאחר מכן לפסול את אלו שאינן עומדות במבחן הניסיון ולהמשיך לעבוד עם אלו שנותרו. מתורתו נגזר כי אין השערות מדעיות אמיתיות אלא רק השערות המוכרות על ידינו כאמיתיות באורח זמני ומותנה (עד שיופרכו). על מנת שיהיה ניתן להעמיד את ההשערות בפני ביקורת שכזו, הן חייבות להיות מנוסחות כך שיהיה ניתן להפריך אותן (אמירות מדעיות רבות נפסלות על ידי פופר ככאלה שתמיד יוכלו להיות מפורשות כנכונות ומכאן שאינן תקפות בראייתו כהשערות מדעיות, לדוגמא, הטענה "שצדאם חוסיין ירה טילים לעבר ישראל רק כאשר יהיה עם הגב לקיר" אינה טענה מדעית, לשיטתו, מפני שאם הוא יירה יוכח בדיעבד שהוא היה עם הגב לקיר ואם הוא לא יירה יתברר שהוא לא הגיע לסיטואציה זו, ואם כן טענה זו אינה ניתנת להפרכה). תפישתו זו של פופר מתמודדת עם בעיית האינדוקציה בכך שהיא אינה תולה את אמיתותה של השערה מדעית בתהליך אינדוקטיבי להוכחתה על בסיס תצפיות עבר, אלא בניסיונות הכושלים להפריכה (וגם אז אמיתותה מתקיימת בערבון מוגבל בלבד, ובאופן זמני).
האנלוגיה של בן ישראל בין עולם המדע למודיעין פשוטה וטבעית - גם במודיעין יש נתונים (תצפיות מדעיות) מהן אנו גוזרים הערכות (השערות מדעיות). גם במודיעין ניתן להעלות את שאלת האינדוקציה של יום - אם העבר לימד אותנו כלל מסויים, מדוע יהא כלל זה חל גם בעתיד? שאלה זו מתעוררת בעוצמה רבה ביחס לשיטת הסימנים המעידים - מדוע צעד מסויים שננקט במלחמות עבר אמור להופיע גם בעתיד? על כן, גורס בן ישראל, ניתן להחיל את הגותו של פופר על עולם המודיעין: הערכות מודיעיניות יהיו לגיטימיות רק אם נוסחו באופן שמאפשר את הפרכתן. בן ישראל פוסל מכל וכל את שיח הסבירויות המקנה למשתתפים בו חסינות מוחלטת בפני הפרכה.
חוקר המודיעין אמור (עפ"י בן ישראל) להעלות את כלל ההשערות היכולות להסביר את המצב הקיים כרגע אצל האוייב. את ההשערות האלו יש להעמיד כעת במבחן הביקורת של ההפרכה. בן ישראל קובע כי אין לפסול על הסף השערה כלשהי מפני שהתגלה מידע מפריך בודד, אלא לחזור ולבדוק את ההשערות העומדות מאחורי מידע זה. בסופו של התהליך יש להראות מדוע המידע המפריך אינו נכון או לפסול את ההערכה.
גישתו של בן ישראל מזהה נכונה קשיים תפישתיים רבים במודיעין הישראלי המסורתי: הניסיון לבנות הערכה מהידיעה באופן אינדוקטיבי, האמונה כי לימוד מדוקדק של העבר מאפשר צפי של העתיד, עשיית שימוש בדפוסי דיבור שאינם מאפשרים הצבעה על כשלון (ועוד). עם זאת, גם גישתו של בן ישראל אינה נעדרת בעייתיות חריפה. כדי להצביע על בעייתיות זו אין צורך לערער על התבונה שבהשוואה בין המודיעין למדע. צודק פופר באומרו כי תפישת ההדיוט (ואף רבים מהמדענים עצמם) מוטעית; המדע אינו בונה (מרכיב פאזל) מתצפיות נוסחאות מדוייקות המתארות לאשורו את הטבע. ההשערות המדעיות הן בראש ובראשונה יצירות אנושיות. במובנים אלה, הגיונית האנלוגיה למודיעין.
על מנת להצביע על הקשיים שבתפישתו של בן ישראל נביט בביקורת שהועלתה כנגד תורתו של פופר במדע. לשם כך, נעמת את תפישתו של פופר עם הוגה דעות גדול אחר של המדע (אותו מצטט גם בן ישראל), הוא תומס קון. עפ"י ספרו הנודע ורב ההשפעה של קון, "המבנה של מהפיכות מדעיות", "המדע המדוייק" שמאז המאה ה-17 מתנהל באופן הבא: קיימת מערכת של אמונות, דעות, והשקפות עולם מדעיות המוסכמות על קהילה סוציולוגית המוכרת על ידי עצמה והסביבה כ"מדענים". מערכת זו של עמדות והבנות קרויה "פרדיגמה מדעית". קון מתאר תהליך חוזר ונשנה (שלא נרד לעומקו) של משברים בקרב קהילות מדענים המוליכים לקריסת פרדיגמות וכינונן של פרדיגמות חדשות. את השלב בתהליך בו פרדיגמה מסויימת שובקת חיים ואחרת מועלית על נס, מכנה קון מהפיכה מדעית (בשואלו מושג מהעולם הפוליטי). בין מהפיכות מדעיות עוסק המדע, אליבא דקון, ב"פתרון חידות". כלומר, המדע אינו מערער על המושגים הבסיסיים וצורות המחשבה המעוגנות בפרדיגמה, אלא עושה בהם שימוש בנסיונו להסביר מני תופעות שאינן מוסברות עד אותה עת. רק כאשר מצטברת "מאסה קריטית" של תופעות לא מוסברות היוצרות אי נוחות כללית מהפרדיגמה הנוכחית, פונים קומץ מדענים השרויים בתחושה של משבר (שלימים הופכים למכתיבי הטון במדע) למיטוט הפרדיגמה הקיימת ולהחלפתה באחרת. המשבר שהוביל למהפכה המדעית מוגדר לעולם בדיעבד, הואיל ומשברים שלא הסתיימו בהחלפת פרדיגמות נתפשים כ"חידות מדעיות" שנפתרו או שמחכות עדיין לפתרון. החשוב לענייננו בתורתו המופלאה של קון הוא שימת הדגש הרב על המימדים הסוציולוגיים של המדע. התפישה המדעית הרווחת, עפ"י קון, היא בראש ובראשונה אמת מוסכמת של קהילה. בכך, כפי שמעיד קון עצמו, אין הוא נדרש להנחה של מערכת מושגית מדעית נתונה שעניינה תאור מציאות אובייקטיבית שאינה תלויה במתבונן. לעומת פופר, המניח חוקיות אך שולל את היכולת האנושית להוכיח כי תאורו קולע לאותה חוקיות, קון מסביר את העשייה המדעית כסוג מסויים של דיון מתמשך בתוך קהילה אנושית. העשייה המדעית נמשכת במתכונתה הקיימת כל עוד היא אינה יוצרת משבר והקריטריון לשינוי חריף שלה אף הוא, כמובן, סוציולוגי.
הביקורת על פופר, הנובעת מדברי קון, הינה שאף הוא מתעלם מהאלמנט האנושי המופשט ותלוי ההקשר הסוציולוגי שבמושגים המדעיים, ומסביר את המדע כגישוש אחר אמת אובייקטיבית מוחלטת ואוניברסלית. מושגים כ"כוח המשיכה", כ"חלל" ואף כ"זמן" לא ניתנו בעשרת הדיברות, אלא הם בריאות אנושיות מופשטות, באמצעותם מסבירים לעצמם בני אדם את "המציאות" בתקופת זמן מסויימת. כח המשיכה אינו סך העצמים הנופלים (על אף שהוא קשור כמובן קשר הדוק בעובדה שעצמים נופלים) אלא יציר מופשט של בני אנוש שמשנה את משמעותו שוב ושוב בחלוף השנים (אין ראי החלל של ניוטון כראי החלל של איינשטיין). כלומר, המושג המדעי אינו תמיד ניתן לרדוקציה לעובדות מוחשיות-גשמיות (כפי שראינו שההערכה המודיעינית אינה סכום פשוט של "נתונים עובדתיים"). אם כך הדבר, הרי שגם הפרכה של השערה מדעית אינה מתרחשת רק במישור הגשמי-חומרי (תצפית מפריכה) אלא גם היא מתקיימת בתווך הסוציולוגי שבין אנשי הקהילה המדעית, וככזאת נתונה לפרשנות אנושית ואינה חד משמעית. בכך, מבקר קון את ההבחנה בגישתו של פופר בין ההשערה המדעית, אשר מתבססת על תיאוריות ופרשנויות, וכל כן חשופה לביקורת והפרכה, ובין התצפית המדעית שבאה להפריך השערה זו, והיא, לכאורה, בלתי ניתנת לערעור. ביקורת זו של קון ניתן להשליך גם על העולם המודיעיני - מהי ידיעה מפריכה? מהו מידע מפריך? כל אלו גם הם חלק מדיון בין קהילת אנשי המודיעין בתקופה מסויימת ובהקשר מסויים ואינם חוקי טבע מקודשים. דומה כי העובדה שבן ישראל מחייב שלא לפסול על הסף השערה כלשהי מפני שהתגלה מידע מפריך בודד אינה מיישבת ביקורת חריפה זו. נתבונן לדוגמא בהערכה המודיעינית לפיה פוג' קומנדו סורי מתוכנן לכבוש מחר, בבוקר השכם, תל ברמת הגולן. במישור הגשמי-חומרי בלתי אפשרי לפסול הערכה זו - כל שפוג' כזה צריך על מנת לכבוש תל הוא אמצעי חי"ר פשוטים המצויים כבר ברשותו. האם אם כן עלינו להתייחס להערכה זו (כמו למאות אחרות שניתן להעלות על הדעת ללא קושי מיוחד) כ"נכונה באופן זמני"? האם זו תופרך רק כאשר בשעה הנקובה בהערכה לא ישמע שאון הלמות הקרב ברמת הגולן? ברור שהסיבה שישראל היום אינה תוקפת את סוריה כצעד מקדים לארוע כזה, אותו אין היא תופשת כסביר, קשורה במסכת של הבנות מופשטות על סוריה. ניתן היה לומר, אם כן, כי הבנות אלו הן שמפריכות את ההערכה אודות כיבוש התל, אולם, גם "הבנות מפריכות" אלו הן בעצם הערכות מודיעיניות מופשטות...
ביקורת נוספת שניתן להעלות כנגד פופר (והועלתה פעמים רבות), וגם ממנה ניתן להשליך על תורתו של בן ישראל, היא שאת חוסר ההתאמה בין ההשערות והתצפיות, ניתן בקלות להסביר ע"י "שינוי קל" של התיאוריה או פירוש מחדש של ה"עובדה המפריכה". כלומר, כאשר אותו "מידע מפריך" פסל הערכה מודיעינית, האם פסל את כולה או שמא רק את מקצת הנחות היסוד עליה נסמכה? מה עוצר בעדנו לתקן באורח קוסמטי את ההערכה המודיעינית כך שתתמודד עם המידע המפריך (כפי שאם נראה לניוטון תפוח המרחף בחלל האויר יוכל לטעון כי תורתו נכונה למעט יוצא הדופן שהראנו לו...). כך, לדוגמא, ההערכה כי הפלסטינים לא יהינו לנקוט במהלך מסויים אשר תופרך לאחר שינקטו בו, יכולה להשתנות להערכה כי לא יעזו לפעול כך למעט בנסיבות המאוד ספציפיות בהן כבר התרחש.
בעייתיות נוספת העולה מן הדברים היא שעל פי גישתו של פופר, הקורא להעלות השערות מדעיות רבות ככל האפשר, אופן יצירת ההשערות המדעיות אינו בתחום המדע (כפי שמעיד פופר עצמו). קרי, הסיבה בגינה איש המדע בוחר השערה מדעית אחת ולא אחרת אינה חלק ממהליך המדעי ואינה נתונה לדיון רציונלי. מדען יכול להעלות השערות בשל דמיון מפותח, חוויות מיסטיות והפרעות נפשיות, אולם רק מרגע שנוסחו מתחיל המדע את פעולתו (ניסיון להפריכן). אם כן, אילו השערות מעלים? כיצד אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי בין ההשערות הרבות שיעלו, בהכרח נמצאת גם ההשערה הקולעת ביותר לתיאור ה"מציאות"? וכיצד נהיה בטוחים כי גם אם נעבור השערה אחר השערה, בהכרח נפסול את כולן וזו שתוותר אכן תואמת את ה"מציאות"? גם אצל בן-ישראל לא ברור מדוע הערכה מודיעינית אחת עדיפה על השניה. האמנם מדובר בתהליך שרירותי הקשור במצב רוחו של החוקר ואינו נתון להסתכלות ביקורתית-רציונלית? מוכרות דוגמאות למכביר בהן הועלו במסגרת "סיעור מוחות" אפשרויות למכביר שאף לא אחת מהן קלעה למה שהתרחש בפועל. מרגע שכך הדבר הרי ששאלות רבות נותרות בהכרח ללא מענה - מי הם האנשים המתאימים ליצור הערכות כאלו וכיצד מכשירים אותם לכך? ברגע שהתיאוריות עלו והן מונחות לפני חוקר המודיעין, על פי איזה סדר יש להתחיל לבחון אותן?
הקורא מוזמן להמשיך לחלק לאן פנינו מועדות ? החותם את מהלך הכתיבה המשותפת של הפרק מודיעין במשבר ומציג את המשך הלמידה.
בחזרה לדף הבעיתיות בהגיונותיה של תפישת המודיעין המסורתית
בחזרה לדף מודיעין במשבר