"בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, בכל עת חייב קצין המודיעין לראות עצמו, כאילו הוא היה בזמן הכישלון המודיעיני בהתרעה ביום הכיפורים, שנת 1973. מבחנו העליון של המודיעין הינו בהתרעה לסוגיה השונים ובראש ובראשונה התרעה מפני מלחמה, כל מה שנאמר על המודיעין נועד לאפשר את המיצוי הטוב ביותר של ההתרעה" (עמוס גלבוע, ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר).
בחרנו לפתוח את בחינת הליקויים בתפישת המודיעין המסורתית באמצעות הדיון ב"קודש הקודשים" של תפישה זו - רעיון ההתרעה. ההתרעה טומנת בחובה אמירות רבות (מפורשות ומובלעות) אודות אופי מערכת היחסים בין המודיעין למקבלי ההחלטות, הצורה בה אנשי מודיעין מסבירים את מטרותיהם ואת תיפקודם ("האתוס המודיעיני"), עקרונות היסוד המכתיבים את האופן בו גורמים מודיעיניים מבנים את ארגוניהם, המסגרות המושגיות במסגרתן פועלים אנשי מודיעין, הדינאמיקות הפנימיות במודיעין ועוד. לאור כל זאת, יש להתייחס אל ההתרעה בפרק המודיעין במשבר כאל מקרה מבחן; באמצעות הדיון בהתרעה נחשוף כשלים בסיסיים העוברים כחוט השני בחלק ניכר ממשימות המודיעין ובתפקודיו (גם כאלה שאינם מוגדרים כמתן ההתרעה). באמצעות המיקוד במושג ההתרעה, המהווה גרעין של המערכת המושגית הנוכחית, נבקש להציב סימני שאלה מעל מערכת מושגית זו ומעל יסודותיה הרעיוניים-תפישתיים. אין עניינו של תת-פרק זה לטעון כי מושג ההתרעה הוא מושג משוקץ שאין לעשות בו שימוש. אנו מסכימים בהחלט שיש לעשות בו שימוש מושכל, המוגבל ומתוחם להקשרים שאליהם מתאים המושג. מכל מקום, ההצבעה על בעייתיות ההתרעה בתת-פרק זה אינה באה להתמודד ישירות אך ורק עם ההתרעה גופא, אלא היא נועדה לסייע בידינו לחשוף את היסודות הרעיוניים וההשקפתיים אשר עליהם עומד כל בניין המודיעין על פי התפישה המסורתית שלו, וההתרעה - במגדל הצריח שלו.
יחד עם זאת ישנה כאן התייחסות מפורשת למושג ההתרעה ולשימוש בו. כפי שנמחיש בהמשך, מושג ההתרעה הפך במידה רבה ללב העיסוק המודיעיני הן בתוך המודיעין פנימה והן כלפי חוץ, הן בסוגיות של הפעלת כוח והן בסוגיות של בניינו. לכן, יש לבחון ביסודיות היכן מושג זה מסייע לנו והיכן הוא מהווה מכשלה תפישתית המובילה אותנו שוב ושוב לכשלונות צורמים.
בתת החלק הראשון, מדוע נכשל המודיעין פעם אחר פעם במתן התרעה, נעמוד על פרושו של מושג ההתרעה ועל מיקומה הרעיוני והארגוני המרכזי של ההתרעה בקהיליית המודיעין הישראלית. כן נזכיר את הכשלונות החוזרים ונשנים ביכולת של המודיעין לספק התרעה. בפרט, נראה כי ההתרעה, המוגדרת כמשימת העל של המודיעין, כושלת פעם אחר פעם בהצבעה על התהוויות משמעותיות (מלחמות, חילופי משטרים, תפניות מדיניות...).
שלושת תתי-החלקים העוקבים - האם די בהחלפת אנשי המודיעין, כשלונן של גישות שונות להתרעה ו-האם צריך פלורליזם מחקרי - מראים כי גישות מסורתיות להתמודדות עם בעיית ההרתעה לא נשאו פרי. בתוך כך, נדון במסורת התרבותית-משפטית של "התזת הראשים" בעקבות כשלונות מודיעיניים ותליית האשם בפרסונות ולא בתפישה, נבחן גישות מודיעיניות מחקריות שונות להתרעה (האיפכא מסתברא, "סיעור המוחות", הסימנים המעידים ועוד) ונסביר מדוע גם אלה לא מנעו כשלונות חוזרים ונשנים של המודיעין, ונצביע על הכשלים התפישתיים שברעיון הפלורליזם המחקרי.
לקורא מומלץ להחל את קריאת חלק זה הכתיבה המשותפת בתת-החלק מדוע נכשל המודיעין פעם אחר פעם במתן התרעה, ולהמשיך בקריאה עפ"י סדר תתי החלקים.
משסיים הקורא את כל תתי החלקים של "כשלונה של ההתרעה" הוא מוזמן לעבור לחלק הבא בכתיבה המשותפת, הוא החלק הדן בתפישת המודיעין המסורתית.
המשך למדוע נכשל המודיעין פעם אחר פעם במתן התרעה
חזרה לדף מודיעין במשבר