ועדת אגרנט, שחקרה את הכישלון המודיעיני במלחמת יום כיפור, קבעה כי יש צורך ב"פלורליזם מחקרי". עיקרון הפלורליזם המחקרי נועד לאפשר התרעה, בכך שכל אויב משמעותי יחקר ע"י לפחות שני גופי מחקר מודיעיני בלתי תלויים זה בזה. הלא, סבורים מגבשי התפישה, אם יהיו שני גופים מחקריים בלתי תלויים קיימת תקווה כי יגבר הסיכוי כי המחקר המודיעיני יראה את המציאות "כפי שהיא" ויספק התרעה כנדרש. עיקרון הפלורליזם המחקרי אינו מתוחם לעולמות המודיעיניים ומשמש גם בתחומים אחרים - על כך בהגיון הפלורליזם המחקרי. בעצם, לבד מהמסקנות האישיות שהסיקה ועדת אגרנט ביחס לאנשי מודיעין, הלקח המשמעותי היחיד שניתן לדידם ללמוד מהמלחמה הוא הצורך בפלורליזם מחקרי, או בלשונם:
"כל ההמלצות הנ"ל באות בכדי להבטיח קיום של פלורליזם בהערכות מודיעיניות לסוגיהן, כדי לודא תפקוד יעיל של כל קהילת המודיעין למתן התרעה וניתוח הערכות מודיעיניות" (דו"ח ועדת אגרנט עמ' 25 - 33, הוצאת 'עם עובד', 1975, תל אביב, עמ' 33)
על מנת להבטיח פלורליזם מחקרי, המליצה ועדת אגרנט לנקוט באופן מיידי במספר צעדים: למנות יועץ מיוחד למודיעין לראש הממשלה (שאינו איש הצבא הסדיר), לחזק את מחלקת המחקר של משרד החוץ, לקבוע בבהירות את כללי ההפצה והמשוב של חומר מודיעיני, לבצע שינויים מהותיים ויסודיים במבנה אמ"ן וחיל המודיעין שיתנו ביטוי נאות ואף עידוד להצגת דעות שונות המנוגדות להערכות אמ"ן, ולהקים יחידת הערכה ב'מוסד'. ראו כתבתו של תא"ל במיל אביעזר יערי (שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן) על חשיבות הפלורליזם.
אולם, גופי המחקר הפועלים במקביל הינם בבואות של המחקר המודיעיני שקדם להם ופועלים (בנפרד) על פי אותה תפישה ממש. מדוע, אם כך, יצליחו שניים, שלושה, עשרה, או מאה גופי מחקר במקום בו נכשל אחד? האם עשיית המודיעין כמוה כזריקת מטבע, אשר ככל שמרבים בה גדלים הסיכויים כי יצא "עץ"? אומנם בתחומים רבים "טובים השניים מן האחד" וכך גם שני תצפיתנים במשמרת טובים יותר מתצפיתן אחד, אך כאשר שני גופי מחקר פועלים על פי אותה תפישה ממש האם יצליח השני במקום בו נכשל הראשון ? האם קיים הבדל מהותי בין חוקרים שונים הפועלים באותו גוף מודיעיני לבין גופים שונים ? האומנם ריבוי גופי המחקר הוא זה שיגדיל את הסיכויים לפגוע בהערכה המדוייקת ?
לכך מתווספת בעייה משמעותית נוספת, אם קיימים חילוקי דעות בין גופי המחקר, במי מהם צריך המנהיג או המפקד לבחור? שאלה זו מזכירה את הסוגיה של זיהוי נביאי שקר. פעמים רבות במקרא נדרש מנהיג (אחאב, צדקיהו, ועוד) לבחור באחת מנבואות סותרות שניתנו לו ע"י אלו המתקראים נביאים בעיני עצמם או בעיני העם. כל אותם נביאים לכאורה, טענו להתגלות אלוהית והציגו עצמם כאלה שאלוהים עצמו שלחם להזהיר את המלך או העם. כיצד היה על המלך לבחור בין ה"נביאים"? התשובה המצערת היא כי הדרך היחידה לדעת אם המלך בחר נכונה היא בדיעבד - אם המלך בחר בנביא האמת הרי שנמנע אסון כבד, אם, לעומת זאת, בחר לשעות לנביא שקר הרי שאסונות שפקדו אותו ואת עם ישראל המחישו את איוולתו (והוא זכה לדראון עולם במעמד של חוטא וכופר בדברי ימינו). באופן דומה, הבחירה בין דעותיהם של שני גופי מחקר נמדדת בדיעבד. על כן, הבחירה בין גופי מחקר תלויה באופיו ובדרכו של המנהיג: לעתים יבחר המנהיג את גוף המחקר הקולע ביותר לדעתו האישית ("מודיעין כבקשתך") ולעתים יבחר את המחמיר שבהם על מנת שלא בו (או לא רק בו) יתלה האשם אם תתגלה בחירה זו כמוטעית.
בישראל, שולטת עד עצם היום הזה גישת ועדת אגרנט, הקוראת לפלורליזם מחקרי. דוגמה טובה לפלורליזם המחקרי, על כל חולייו, הינה הוויכוח המפורסם שהיה בין אמ"ן לשב"כ ערב פתיחת אינתיפאדת אל אקצא ובשלבים הראשונים של התרחשותה האם ערפאת שולט בגובה הלהבות או אינו שולט ?
עם זאת, כשלונו של הפלורליזם המחקרי הפך זה מכבר לדעה רווחת בקרב קהילות מודיעין מערביות אחרות. על רקע כשלים בהתרעה על מתקפות הטרור האיסלאמי ועל תפוצת הנשק הבלתי-קונוונציונלי, כוננו בארה"ב, בבריטניה ובאוסטרליה ועדות חקירה שהמליצו על רפורמות במערכות המודיעין. מסקנה העוברת כחוט השני בכל ועדות החקירה הללו, היא כפירה בעיקרון הפלורליזם המחקרי וחתירה לריכוז המחקר המודיעיני ולשילוביות בין גופי המודיעין.
מושג מפתח בדו"ח האמריקאי, "Commission Report The 9/11", שכתבה ועדת החקירה לבדיקת אירועי ה-11 בספטמבר 2001, הוא "אחדות המאמץ". לאמור, אין די בשיתוף פעולה ובתיאום בין סוכנויות המודיעין, ההתמודדות עם האיומים החדשים מחייבת "פעולה משולבת". הוועדה הגיעה למסקנה שרוב הליקויים בפעילות המודיעין האמריקני ערב מתקפת הטרור נבעו מחוסר תיאום, מחסמים ביורוקרטיים, מסדרי עדיפויות בלתי תואמים, מפיזור משאבים ואפילו מיריבויות מקצועיות בין הגופים השונים. הועדה המליצה על ריכוזיות מודיעינית שביטויה המבני אמור להיות הקמתם של מרכזי מודיעין לאומי לכל אחד ממכלולי האיומים הניצבים בפני ארה"ב. כך, הומלץ על הקמת מרכז למודיעין לאומי לתיאום הלוחמה בטרור, מרכז למודיעין לאומי לתפוצת הנשק הבלתי-קונוונציונלי, מרכז למודיעין לאומי על המזרח התיכון ועוד. אלה יאוישו בסגל מקצועי מקרב הסוכנויות השונות, יכוונו את זרועות האיסוף מזה ויגבשו את הערכת המודיעין הלאומית המוסמכת מזה.
דו"ח ועדת החקירה הממלכתית הבריטית - "Review of Intelligence on Weapons of Mass Destruction" - מתאר בעיקר את נושאי תפוצת הנשק הבלתי-קונוונציונלי, אך נדרש גם לעניין הטרור. הדו"ח משבח את תפקוד המודיעין הבריטי בתחום הנשק הלא קונוונציונלי ומייחס את הצלחת המודיעין לשיטת ההערכה ומבנה המערכת המודיעינית הבריטית, ובעיקר לריכוזיות ולשילוביות הנהוגות בה. אין זאת שמגמת הבריטים היא לדכא דעות חריגות, אלא שלשיטתם, להערכות המתקבלות בתמימות דעים תועלת ומשקל רבים יותר מפלורליזם של דעות שאין הצרכנים מסוגלים לפסוק ביניהן. בדו"ח ועדת החקירה הבריטית ניתנת הדעת על שמירת "צינורות פתוחים" לדעות מיעוט. ברם, בניגוד לדוקטרינת הפלורליזם, אין הבריטים סוברים שלשם כך יש ליצור במכוון הפרדות ארגוניות.
באוסטרליה קיים זה מכבר מנגנון-על להערכת מודיעין לאומי, הוא "המשרד להערכות לאומיות". גם ועדת החקירה האוסטרלית ("Report of the Inquiry into the Australian Intelligence Agencies") הגיעה למסקנה שנדרשת ריכוזיות מודיעינית ושילוביות הדוקה בין גופי המודיעין. בכך, מצטרפת ועדת החקירה האוסטרלית לעמיתותיה בארה"ב ובבריטניה בשימה את הדגש על חיזוק הגוף המרכזי להערכת מודיעין לאומי.
המכנה המשותף המרכזי של המלצות שהגישו הועדות בשלוש המדינות שנזכרו, הוא, איפוא, שיפור התפקוד המודיעיני על ידי ריכוז ידע מודיעיני וסמכויות, איחוד סמכויות ושילוביות הדוקה. על רקע זה, בולט המבנה המאובן של קהילת המודיעין הישראלית, אשר מזה 30 שנים משמר פלורליזם מחקרי ללא הצלחות מיוחדות הנזקפות לטובתו. (להרחבה ראו מאמר של ד"ר עוזי ארד בנושא זה).
תת פרק זה חותם את ההסבר על כשלונה של ההתרעה. מכאן, מומלץ להמשיך לתת הפרק הדן בתפישת המודיעין המסורתית.
בחזרה לדף כשלונן של גישות שונות להתרעה
בחזרה לדף מודיעין במשבר