אנה פנינו מועדות?
בחלק זה ננסה להגדיר את אותן מבוכות בגישת המודיעין המסורתית. במהלך הפרובלמטיזציה ניסינו לבחון לעומק מדוע גופי המודיעין השונים בעולם נכשלים פעם אחר פעם. על מנת לדון בכישלונות אלו, בחרנו ראשית כל לבחון את הכישלונות החוזרים ביכולת לספק התרעה מפני תפניות ממדיניות מפני פריצת מלחמות ומפני פיגועים בעלי משמעות אסטרטגית, לאחר מכן דנו בתפישת המודיעין המסורתית ובשורשיה. לאחר בחינה זו דנו בבעיות המהותיות בהגיונות העומדים בבסיסה של תפישת המודיעין המסורתית. לאחר הקשיים האקוטיים שבגישה זו ניסינו למצוא מזור לבעיות המודיעין בגישת ההפרכה של יצחק בן ישראל אך גם בה עלו בעיות קשות וסתירות שאינן ניתנות להבנתנו לגישור. לסיכומו של פרק זה ננסה להגדיר את המבוכות כמו שאנו מבינים אותן. לא ניתן להבין את אותן מבוכות בקריאתו של פרק זה בלבד מפני שהן מתבססות על הניתוחים במהלך נושא הפרובלמטיזציה כולו. הגדרת המבוכות מהווה כאמור את סיכומו הזמני של חלק הפרובלמטיזציה ומהווה את הבסיס לחלק הבא אשר מנסה להתמודד את גישה אחרת למודיעין אשר להבנתנו מספקת מענה טוב למבוכות אלו ומאפשרת להתמודד באופן מחודש עם אותן סוגיות בהן המודיעין נכשל פעם אחר פעם.
פרק זה יגדיר את המבוכות באופן פשוט עד כמה שניתן באופן שכמובן מסתמך על הפרקים הקודמים
הפקפוק בהתרעה נדחק לרוב לקרן זוית, והמעמד המכונן של מושג ההתרעה בתרבות המודיעינית הישראלית נותר על כנו למרות הכשלונות החוזרים ונשנים. על אף שמודגש שוב ושוב כי המודיעין אינו נביא (שהרי ידוע למי ניתנה הנבואה), ממשיך המודיעין להתנבא ולכשול. כאמור, אין אנו באים לטעון כי מושג ההתרעה פסול מיסודו, וכי אין סביבות פעולה בהן הוא רלוונטי (כפי שהסברנו, במקרים מסויימים מושג ההתרעה יעיל מאוד). אולם, ההתרעה הפכה למקסם שווא הטוען להיות המסדיר המרכזי של העשייה המודיעינית בכל סביבות הפעולה באשר הן.
מטרתנו בכתיבה המשותפת המובאת כאן, להציע מערכת מושגית אחרת אשר תאפשר רלוונטיות מודיעינית גם היכן שההתרעה כשלה. נהיה שרלטנים אם נטען לפתרון קסם, או לאלגוריתם או שיטה שהמילוי אחר הוראותיה מבטיח מניעת כשלונות מודיעיניים. עם זאת, אנו שואפים להציע תפישת מודיעין שתגדיר היכן מושג ההתרעה המוכר רלוונטי, אך תקנה כלים להתמודד גם עם הסביבות בהן מושג זה מכשיל אותנו שוב ושוב.
חזרה לדף המקהל.