אתגרים לפרדיגמה החדשה

מתוך המקהל - קבוצת למידה בנושא מודיעין מערכתי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הערות של עופר

אתגרים לפרדיגמה החדשה, רובם לפרקטיקה של המודיעין כפי שיתפתח ממנה (חלקם צפים מהעולם של המודיעין ברמה הלאומית):

  • נטייתן של פרדיגמות חדשות ושל האנשים היוצרים אותן, לצאת בלהט רב נגד הפרידגמות אותן הן באות להחליף (מטעמים שונים – הצורך לחדד את הטיעונים, סיבות אמוציונליות, סוציולוגיות ואחרות). בכך, הפרדיגמה החדשה יוצרת התנגדות מיידית של חסידי הפרדיגמה הישנה וחמור מכך, היא מבטלת מחשיבותם של מרכיבים בפרדיגמה הישנה שיש לשמרם. נקודה למחשבה בעת הבנייה של הפרדיגמה המודיעינית החדשה - אילו מרכיבים בפרדיגמה הישנה נכונים ויש לשמרם, אולי תוך הכנסתם להקשר חדש.
  • בהמשך לסעיף הקודם - מה היחס של הפרדיגמה החדשה לתאוריות האקדמיות הרבות מתחום מדעי הרוח והחברה, הרלבנטיות לפרקטיקה של המודיעין ברמה המערכתית-אסטרטגית? (מזה"ת, מדע המדינה ויחב"ל, כלכלה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה וכו'). הגישה המוצגת לאורך כל דיוני פורום מקהל מתעלמת, כמעט במופגן, מחשיבותו של הידע העצום שנצבר שם לאורך עשרות שנים. בדומה לאתגר שהוצף בפסקה הקודמת – איך ובאילו הקשרים לשלב את הידע האקדמי של מדעי הרוח והחברה במסגרת הפרקטיקה המודיעינית החדשה?
  • איך יוצרים את ההפרדה – התפיסתית, הנוהלית-מבנית, ההכשרתית בין מודיעין טקטי-קלאסי, לבין מודיעין מערכתי-אסטרטגי? מחד גיסא, ההפרדה מתחייבת על מנת לאפשר לכל אחד משני העולמות הללו להתפתח ולהתנהל באופן הייחודי הנכון לו. בהקשר זה צריך לציין שמלחמת לבנון השניה הוכיחה כי חלחול השיח המערכתי-עיצובי לרמה הטקטית היה אחד מאבני הכשל במלחמה, קרי, הבעייתיות בחוסר ההפרדה בין שני העולמות הללו פוגע גם ברמה הטקטית, ולא רק ברמה המערכתית-אסטרטגית. מאידך גיסא, איך מונעים מהפרדה זו לשתק את יכולת הצמיחה של קמ"נים שיום אחד יעברו מהרובד הטקטי לרובד המערכתי-אסט' וימצאו עצמם בהלם טוטאלי כשהם נעדרי יכולת תפיסתית, מושגית ומעשית להתמודד עם הדרישות המקצועיות של עולם התוכן החדש? שאלות משנה:

א. האם נכון בכלל לדבר על הבחנה דיכוטומית או שנכון יותר לבנות "סרגל מאמצים" לאורך התפתחותו של הקמ"ן? – האם ההתפתחות האקדמית (תואר ראשון, שני, שלישי) עשויה לשמש רפרנס אפשרי ללמידה?

ב. פרקטיקות של הכשרה רחבה (אקדמיה למודיעין עם פקולטה למודיעין טקטי, פקולטה למודיעין מערכתי-אסטרטגי, פקולטה לאיסוף?...)

  • מקומם של המסמכים... האם ימשיכו ובאיזו תצורה?

א. מסמכים "מודיעיניים" כתוצר משותף עם המפקד?

ב. מסמכים בעולם אינטרנטי.

ג. עד כמה יפנו המסמכים מקום לשיח? - תפקידו של המסמך כקאנון מחייב, שיטתי ובסיס להתיחסות, לעומת שיח "לא מחייב" שלא נרשם בפרוטוקול (האם "משטור" השיח עונה לפחות חלקית על הפער?)

ד. שינוי סדר ההצגה (מידע – משמעויות – צפיים) – האם נכון סדר חדש של הצרחה בין משמעויות לצפיים: מידע – תרחישים אפשריים – משמעויות אופרטיביות (משמעויות – הכוונה לאתגרים, סיכונים והזדמנויות; אופרטיביות - במובן של מכוונות לפעולה: צבאית, דיפ' וכו')? כך המשמעויות יתייחסו הן למידע והן להתפתחויות האפשריות שלו. ההמשגה של משמעויות אופרטיביות החלופה למושג ההמלצות (הנובע מאותו עולם מסיר אחריות של יועץ חיצוני ולא של שותף).

ה. שינוי ההמשגה המרדדת של חוקר מודיעין (וחזרה להמשגה הכוללנית יותר של קמ"ן?).

  • בשונה מעולם הפיקוד בו לקמ"ן יש אופרטור יחיד וברור, למודיעין ברמה הלאומית קשת שלמה של אופרטורים - מציאות בעייתית המקשה על מתן מענה מודיעיני מערכתי, בשל המערכות השונות שבהן נוטל הקמ"ן חלק: מעורבות במקביל במערכות אוגדתית (לעיתים יותר מאחת), פיקודית (לעיתים יותר מאחת), מטכ"לית (לעיתים יותר מאחת...), לאומית. הקושי הוא הן בהיבט העומס אך קשה עוד יותר מבחינת הצורך להתמודד עם עולמות תוכן שונים. איך להתמודד עם זה בפרקטיקה החדשה?

לקריאה נוספת

חזרה לדף ממודיעין במשבר לפרדיגמה החדשה