התייחסותו של צבי לניר

מתוך המקהל - קבוצת למידה בנושא מודיעין מערכתי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נכתב באוקטובר 07':

חבר הפנה את תשומת ליבי ל'מקהל'. קראתי בעניין על עבודתכם ואת שכתבתם.

אני מלא הערכה על מאמצי הלמידה המשותפת שלכם. האם היא נמשכת?.

הדף האחרון ברשימה 'אתגרים לפרדיגמה החדשה' נכתב ביולי 2007 ,כשנה לאחר מלחמת הלבנון השנייה, היה לתפיסתי קצת מאכזב.

לכן ציפיתי למצוא בו את מה שלמדתם מהמלחמה ולא מצאתי.

כפי שאתם עצמכם כותבים, נטייתן של פרדיגמות חדשות ובעיקר של האנשים היוצרים אותן, היא לצאת בלהט רב נגד מה שהם תופסים כבפרדיגמות הישנות אותן הן מסמנות כ"אחר" שנכשל ויש להחליף אותו.

תהליך ההתבגרות והבשלות של פרדיגמה נבחן במעבר לשלב שבו יש מוכנות כבר להכרת הקשר המשלים בינה ובין אותו "אחר".

הכשל העיקרי שאני מוצא בגישה הפרדיגמאטית שאתם אוחזים בה היא בדיכוטומיה שלה. שני סוגי מודיעין – טקטי לעומת מערכתי-אסטרטגי, כשתי פרדיגמות נוגדות ולא קשורות. אכן מודיעין טקטי ומודיעין אסטרטגי הם שונים, אך גם תלויים וקשורים זה בזה. (כפי שגם חשיבה צבאית טקטית וחשיבה צבאית אופרטיבית חייבות להיות קשורות זה בזה).

מה שאתם מכנים 'הפרדיגמה החדשה' עדיין לא השכילה ליצור את 'השלמות הניגודית' שבין המודיעין הטקטי והמערכתי וכשלון זה הוא שמסביר את הבלבול שנוצר במלחמת הלבנון. הכישלון של מלחמת הלבנון קשור עמוקות באותה אי היכולת התיאורטית והפרקטית לקיים מעבריות בין הטקטי והמערכתי.

על מנת שקציני המודיעין ידעו כיצד לבצע את המעבריות הנדרשת בין המודיעין הטקטי והמערכתי, צריך להציע תיאוריה, מתודה וכלים שמסבירים ומאפשרים את המעבריות הזו, מתוך הכנסתם להקשר החדש שביניהם.


למעשה תיאוריה, מתודה וכלים כאלה כבר פותחו בהקשרים אחרים. החסם העיקרי בהנחלתם ויישומם הוא מעין אוטיזים פרדיגמטי שניתן להצדיקו בשלבים הראשונים של פיתוח הפרדיגמה החדשה, אך עתה היא בחזקת השמרנות של המהפכה. את מה שאתם מכנים כהפרדיגמה החדשה אני ובני דורי התחלנו לעצב כבר לפני למעלה מעשור. מהדור שלכם ניתן לצפות שישתחרר מאותם מעצורים סוציולוגים ואמוציונאליים שאפיינו את הדור שלנו.

הגיע הזמן לעבור לשלב הבוגר יותר של הפרדיגמה החדשה. אני תמהה, אם מלחמת הלבנון לא היה בכוחה ליצר את הלם הלמידה שנידרש לכך, מה עוד צריך להתרחש?.


חזרה לדף התייחסויות לפרדיגמה החדשה