פריט ידע מהי למידה ארגונית?

פריט ידע מהי למידה ארגונית?

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מהי למידה?

לשאלה "מהי למידה ארגונית?" כדאי להקדים את השאלה - "מהי למידה?", ולאחר בירור ראשוני לגבי למידה, ננסה נציע הקשר ארגוני של למידה...

למידה היא פרוייקט מעשי ראשון במעלה של אנשים, קהילות, ארגונים וחברות (societies) אנושיות בנות זמננו, שמהותו עיצוב מערכות של רעיונות ומושגים ומטרתו להעניק משמעות לעצמנו ולעולם בו אנו פועלים.

למידה יכולה להתרחש באופן מודע יותר או פחות, ובאופן מובנה יותר או פחות.

למה בכלל להגיד "למידה"?

שאלה מצויינת, משום שהדבר האחרון שאנו מעוניינים בו הוא שימוש במלים "מכובסות", שאינן מייצגות רעיונות. עצם קיומה של המילה למידה, קשור בהמשגתה על ידי ארגונים, קהילות וחברות (societies) בעת שבחרו לעשות זאת, ומשום שנדרשה להם מילה, לתאר עשיה אנושית מסוג חדש ומובחן ביחס למשהו מוכר ומסורתי.

ישנם אנשים שונים שיגידו בהקשרים שונים תשובות שונות לשאלה שבנדון, וישנם אנשים וקהילות שיאמרו "מה זו בכלל למידה?", ולכן בהקשר שלהם למידה אינה קיימת כלל!

מלימוד ללמידה - פרספקטיבה גנאולוגית של הסדרות אנושיות

אם כך - מהי אותה עשייה אנושית מסוג חדש, שביקשה לעצמה מושג/מסמן וקראה לו למידה? מעניין לבחון זאת דרך ערעור מערכת המושגים שהחזיקה מעמד ואף התחזקה והתמצקה בתקופה של 2000 השנים האחרונות מבחינת הפילוסופיה המערבית, 300 שנה האחרונות מבחינת רעיון מדינת הלאום, 200 שנה מבחינת המהפכה התעשייתית, ועוד - והגיעה למיצוי-פירוק באמצע המאה העשרים.

מגמת העל האנושית שנזכרת לעיל (עד התקופה של מחצית המאה העשרים) היתה של חידוד ושכלול התפיסה המגולמת במדעי הטבע, לפיה העולם קיים ויש בו דברים או שאין בו דברים (עצמים, אטומים, חוקי טבע), ולכן נותר לנו רק לגלות אותם, לחקור אותם, או להשתמש בהם על מנת להמציא דברים עבור התפקודים שלנו.

תפיסה זו, שקל היה להאחז בה מבחינת חושינו (הרי התפוח נופל מול עיני, והמשוואה מתארת יפה גם את תנועת גרמי השמיים, לא?), הושלכה על מבנים ותפקודים אנושיים-חברתיים, בבחינת הרצוי. תחת מערכת פרדיגמטית זו, נוצרה ההסכמה (או האשליה המוסכמת) האנושית שהקיום קשור בשני סוגים של מרחבים:

  • מרחבי העשיה של אנשים, אשר קשורים בפעולה מכניסטית במסגרת מערכות תעשייתיות (לדוגמה - "אני מפעיל מחרטה", "אני חוקר זוחלים", "אני עובד סוציאלי"...)
  • מרחבי הגילוי של אנשים נבחרים (מלכים-אלים, מלכים, כהני דת, פילוסופים, אסטרטגים, חוקרים, מתכננים, ממציאים, מנהלים), אשר קשורים בפעולות כמו קטגוריזציות, הכללות, קלסיפיקציות, אופטימיזציות של פרמטרים, וכד' (לדוגמה - "כה אמר ה' - ...", "השלב הראשון בטיפול הסוציאלי נקרא אינטייק", "כנימה בגודל של עד 0.35 מ"מ אינה מסוכנת לגידולי גזר"...).

במסגרת זו, המושג הבולט ביותר שהתמודד עם היכולת של מערכות אנושיות לתפקד באופן משמעותי היה לימוד. לימוד הוא תהליך מתווך בין הגילוי לעשיה. משמעותו היתה הנחלה-העברה-מסירה-קבלה-הטמעה-הפצה של ידע, מהדרג הסמכותי (הקרוב יותר למקור הגילוי), אל הדרג שעבורו תקפות הידע היתה מובנת מאליה ומקורו של הידע - נשגב. תהליך הלימוד הוא לכשעצמו מכניסטי בהגדרה, מכיון שהוא עוסק באונטולוגיה, במהותנות, בהכללות, בידע אובייקטיביסטי, ב- "יש דבר כזה", ב- "אין דבר כזה" וב- "במקרים כאלה זה כך ובמקרים כאלה אחרת, וכך ניתן להבחין בין השניים"...

משום כך - המושג לימוד לא נוצק בהקשר של סיטואציה אנושית-חברתית ואף אינו קשור בעשיה, ונכון היה לכונן ולמסד את הלימוד כעניין אמצעי, מבודל בציר המרחב והזמן מכלל עשיית הארגון והאנשים:

  • אני לומד בביה"ס ואז הולך לעשות שירות צבאי (בו, בפרק זמן מסויים, אני לומד קורס בסיסי בבה"ד X), ואז לומד באוניברסיטה Y במשך ארבע שנים, ואז עובד בחברת Z (ואחרי שנתיים לומד לתואר מוסמך בכל יום חמישי אחה"צ וששי בבוקר), וכך הלאה.
  • אני חוקר במחלקה ל- A באוניברסיטת B, ובימי שני אני מעביר שלושה קורסים לתואר ראשון...
  • אני מורה בבית ספר יסודי, אבל בשנה הבאה אני יוצא לשבתון כדי ללמוד לתואר שלישי.

שאלה: האם כך נולדו גם הגיונותיה של מערכת הרווחה המדינתית המסורתית?

  • מבחינת הגילוי (מסוג - יצירת שירותים, המצאת שיטות טיפול, איחוד לשכות וכד') מול עשיה (עבודה סוציאלית, טיפול, סיעוד)
  • מבחינת האבחנה בין עובדים (שעוסקים בעשיה) ובין חוקרים ומנהלים (שעוסקים בגילוי)
  • מבחינת הכלים ללימוד והנחלת הידע – אוניברסיטה, ביה"ס, הכשרות (הכשרה היא סוג של לימוד, משום שהיא עוסקת בהבאת אנשים למצב של כשירות מול סטנדרד מסוים), מפקחים (שמבצעים בקרה מול הסטנדרד)

אלא שבאמצע המאה העשרים (אל מול תופעות טראומטיות כמו מלחמות העולם, השואה, מלחמת וייטנאם, הקומוניזם הדיקטטורי של ברית המועצות ועוד) החלו לבצבץ רעיונות אחרים אל תוך עולם אובייקטיביסטי-אונטולוגי-שריגי זה, בתחומים הנרחבים ביותר מבחינה מערכתית - ערעור המונופול של רעיון מדינת הלאום, ערעור המונופול של רעיון המשפחה הפטריארכלית, דור הפרחים, ערעור המונופול של הרעיון המלחמה הסימטרית, הופעת מכניקת הקוונטים ותורת היחסות, ערעור המונופול של רעיון כלכלת המדינה, צמיחת כלכלת השוק הגלובלית, ערעור המונופול של רעיון מדינת הרווחה, ערעור המונופול של רעיון הטכנולוגיה המדינתית-בטחונית, האכזיסטנציאליזם, צמיחת רעיון ה- cyberspace, התחזקות הפוסט-מודרניזם, אסכולת פרנקפורט, הפילוסופיה של דלז וגוואטרי - מגמות אשר מעמידות (מחדש?) בפני האדם את המחוייבות והאחריות לעצב את העולם שלו באופן מעשי.

זהו, במובן מסוים, התהליך שבמסגרתו החל להתברר חסרונן של מלים, שיתארו השתנויות קונספטואלית, המשגה, דיסקורס שאינו חד מימדי, פרשנויות תלויות בהקשרים, וכד', ואל מול חסרון זה התפתחו ונטענו במשמעויות חדשות המלים ידע ו- למידה.

ניתוח גנאולוגי זה, מזמין אותנו להבחין שכל נדרשותה של המילה למידה, היא לתאר רעיון של התפתחות של ידע אנושי קונטקסטואלי, כלומר שהוא חייב להיות חלק בלתי נפרד של הקשר, חלק בלתי נפרד של עשיה, חלק בלתי נפרד של קהילות אנושיות וקשרים אנושיים; זאת – באבחנה מובהקת מרעיונות שאינם תלויים בקונטקסט, ומשום כך מסירים מן העושים את האחריות לעיצוב עולם הרעיונות אשר יוצקים משמעות למה שהם עושים.

למידה גלויה ולמידה סמויה

אחד האבחנות המעניינות במסגרת תפיסות חדשות בעניין של למידה, היא האבחנה כי הידע בארגון איננו רק מפורש (explicit) וממוסד, אלא יש לו גם ביטויים ומימדים משמעותיים שהם סמויים מן העין הפורמלית ונשענים על התשתית החברתית המרכיבה את הארגון. מימדים אלה של ידע מכונים ידע סמוי (tacit knowledge).

פרספקטיבה חברתית של למידה - קהילות עיסוק וקהילות למידה

קהילות עיסוק קהילות אפיסטמיות מרחק קוגניטיבי


אם כך, מהי למידה ארגונית?

כל עוד המימד הביורוקרטי היה המוביל - יש רק לימוד, הכשרה וכד'.

מרגע שתאוריות ארגוניות התחילו להסתכל על ארגונים כעל אורגניזמים, כעל מורכבים מקהילות ומאנשים, כעל כאלה שמסוגלים ונדרשים לעצב את עצמם, נדרש החיבור בין ארגונים ללמידה.

התחום העוסק בלמידה בהקשר של ארגונים (בארגונים, של ארגונים) נקרא למידה ארגונית.

באסכולה מובילה בתחום הלמידה הארגונית, אשר מוזהה בעיקר עם Peter Senge, נוטים לאפיין חמש דיסציפלינות, אשר מייצגות כל אחת תחום של מחקר, התנסות ועיסוק של אנשים וצוותים במסגרת ארגונים:

  1. מסוגלות אישית - התוצאות שאנשים מעוניינים להשיג כפרטים; התמודדות עם המתח בין השאיפות שלהם לבין המציאות הנוכחית שלהם, באמצעות בחירות שהם עושים, והשגת יעדים במסגרת אותן בחירות.
  2. מודלים חשיבתיים - פיתוח מודעות לגישות ותפיסות המשפיעות על החשיבה והקשרים שלנו. באמצעות התבוננות, דיבור, ובחינה מחדש של תמונות פנימיות אלה שלהם את העולם, אנשים עשויים להגיע לשיפור יכולות השליטה במעשים ובהחלטות שלהם.
  3. חזון משותף - מתמקד ביעוד משותף. אנשים לומדים לטפח תחושת מחוייבות לקבוצה או לארגון, באמצעות פיתוח תמונה משותפת לגבי העתיד אותו הם שואפים ליצור, ולגבי העקרונות וצורות הפעולה באמצעותן הם מקוים ליצור אותו.
  4. למידה קבוצתית - מתמקד באיטראקציות בקבוצות. באמצעות דיאלוג ושיח, קבוצות משנות את החשיבה הקבוצתית שלהן, ולומדות למנף את האנרגיות והיכולות שלהם אל מעבר לסכום התשומות של המשתתפים.
  5. חשיבה מערכתית - הבנה של תלויות הדדיות ושינוי, ובעקבות כך להתמודד באופן מיטבי עם הכחות המעצבים את תוצאות פעולותינו. חשיבה מערכתית מבוססת על תאוריה הולכת ומתפתחת אשר עוסקת במנגנוני משוב ובסיבוכיות - כפי שהן מובילים להתפתחותן של מערכות וליציבותן. כלים ושיטות מתחום תאורטי זה, מסייעים לאנשים לזהות כיצד לשנות מערכות באופן יותר אפקטיבי, וכיצד לפעול ביתר הלימה עם התהליכים הרחבים יותר של עולמות הסביבה.


מקורות להרחבה

אתר החברה ללמידה ארגונית (Society for Organizational Learning)

קישור מתוך האתר


אתר מנהיגים ברשת

למידה ארגונית - תהליך בו לומדים חברי הארגון על קשרים בין פעולות, תהליכים ותוצאות בארגון תוך כדי פיתוח בסיסי ידע בארגון - כאשר הן התהליך והן תוצאותיו הם נחלת כלל חברי הארגון.

הלמידה הארגונית כוללת את המאפיינים הבאים:

  1. המידע שנצבר בתהליך הלמידה הופך למידע מערכתי.
  2. הלמידה רלבנטית לתחום רחב של פעילויות ולא שיפור של פרט כזה או אחר בפעילות כזו או אחרת.
  3. תהליכי הלמידה הופכים למושרשים בהוויה הארגונית ואנשי הארגון מפנימים את ההבנה, כי עליהם ללמוד באופן מתמיד כדי לשפר את בסיסי הידע בארגון ואת הביצועים הנגזרים ממנו.