בלוגים בארגון

מתוך המקהל - קבוצת למידה בנושא מודיעין מערכתי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מה זה?

מה משותף לנשיא אוקראינה, למנכ"ל GM, לתלמידות תיכון, לחקירת רצח, דיווח על אסונות טבע, אוניברסיטאות באנגליה ולעיתונות בארץ ובעולם? הבלוגים! בלוגים (קיצור החיבור של שני המושגים Web ו – Log) הוא השם שניתן לאתרי אינטרנט אישיים המופעלים ברשת האינטרנט העולמית וגם ברשתות אינטרה-נט. הבלוגים הפכו בתוך שנתיים לסביבה פתוחה המאפשרת תקשורת, למידה והפצה של ידע לצרכים מגוונים ביותר. מה שהחל כנחלתם הבלעדית של יודעי-דבר בלבד, הפך לכלי מרכזי בעולם העסקי ואף האקדמי של ימינו. הכותבים באתרים אלו נקראים בלוגרים (Bloggers) אשר משתפים בידע, בניסיון, בתובנות ובמחשבות שלהם את ציבור הקוראים. זו תופעה רחבה וחשובה המאפיינת במובהק את עידן הידע, ויש לה משמעויות מרחיקות לכת, חברתיות, כלכליות-עסקיות, ארגוניות ואישיות.

למה הבלוגרים כותבים?

לכתיבה נדרש תמיד מניע פנימי ביחד עם דחף חזק. בעידן הידע, בעלי ידיעה ובעלי דעה מנתבים את היכולת והרצון לכתיבה לסביבה המאפשרת לעשות זאת בקלות ובפשטות. אנשים כאלה משתפים כיום, באמצעות רשת האינטרנט - בכל: בתמונות שלהם (למשל באמצעות Flickr), במועדפים שלהם (למשל באמצעות Del.Ici.Us) בהעדפות שלהם (למשל באמצעות 43Things), בקשרים שלהם (באמצעות Linked-In) ובידע שלהם – באמצעות בלוגים. הבלוגים משמשים אמצעי מאוד נוח ויעיל למוניטין של הכותב: אצל חלקם - להעצמת והרחבת מוניטין קיים, אצל חלקם - ליצירת מוניטין לראשונה. בעל ידע הכותב בבלוג שלו בתחום המקצועי, מרכז סביבו בעלי עניין בתחום הידע הרלוונטי, והשיח שנוצר באמצעות הרשת בבלוג שלו, ממקם אותו במרכז הנושא. בלוגר הכותב על חוויות אישיות שלו, מרכז סביבו מתעניינים ההופכים לקבוצה מלוכדת סביב העניין, בדומה מאוד לכתיבה בתחום מקצועי.

הבלוגים הופכים את התהליכים החברתיים על פניהם

בעבר: נפגשנו (פיזית), נפרדנו, תִּקְשַרנו (בדואר, בטלפון), נפגשנו (או שכן או שלא) – שוב, וחוזר חלילה כיום: נפגשים (ברשת), לא נפרדים (Always on), מְתַקשֵרים כל העת (דוא"ל, פורומים, ICQ, Skype), לעתים גם נפגשים (פיזית) הטכנולוגיה מאפשרת קפיצת מדרגה עצומה התומכת ומעצימה תהליכים חברתיים – של היחיד,של הקבוצה, ושל הארגון. טכנולוגית האינטרנט מאפשרת למעשה יצירה של תרבות 'חדשה' עם אנשים 'חדשים', אבל, למעשה – זו אותה תרבות, אלו אותם אנשים המקיימים את אותם התהליכים, רק בסדר ההפוך מהמוכר לנו בעבר. היכולת הפשוטה לכתוב, לפרסם ולהפיץ, יחד עם הנימה האישית, הבעת העמדה אישית, לצד עדכניות, גיוון רב ויכולת פשוטה לקרוא כבשו את לב הגולשים ברשת.

בלוגים ארגוניים

בדומה לבלוגים ברשת האינטרנט, מה שקרוי כיום: בלוגוספירה, גם בארגונים מתחילה תופעת הבלוגים לקנות לה אחיזה. ארגונים מבינים כי הדרך להגיע אל הידע הקריטי הנמצא אצל מומחים בארגון, היא לתת לאותם מומחים סביבה ומקום חופשי להתבטא, והדבר מתאפשר היום באמצעות תשתיות טכנולוגיות ומערכות בלוגים בארגון.

סוגי בלוגים בארגון

ישנם בלוגים של ארגונים – ברשת האינטרנט, כשתכליתם שיווק, פרסום ובחינת רעיונות למוצרים ושירותים ללקוחות – באמצעות תגובות של הלקוחות עצמם. ישנם בלוגים של ארגונים – ברשת האינטרה-נט המהווים סביבה של מפתחים, קבוצות-עניין מקצועיות וגם אמצעי תקשורת בין הנהלת הארגון לבין עובדיה. אלו בלוגים 'קבוצתיים' למעשה, ויש בכך החטאה מסוימת, היות שבלוג – הוא קודם כל – אישי.

לכן, הבלוגים המרתקים מכולם הם בלוגים של מנהלים ומומחי ידע המתפרסמים גם באינטרנט וגם באינטרה-נט. מנהלים מבינים כי הבלוג מאפשר להם לפנות ישירות אל ציבור העובדים או הלקוחות במסרים ישירים, הנכתבים בלשון אישית, ישירה, וללא תיווך – ועל כן, מאוד אפקטיביים. סוג אחר של בלוגים כאלה הם אתרים אישיים של מומחים בתחומם, אשר חפצים לחקור, ליצור ידע חדש, לפרסם אותו, לקבל עליו תגובות, להשביח אותו, ובכך ליצור קבוצת ענין מקצועית כשהמומחה – במרכזה.

מה קורה כיום?

אלן פינקלשטיין העוסקת בטכנולוגיה התומכת למידה, כותבת בבלוג שלה לפני זמן מה על שימוש בבלוגים לניהול ידע. להערכתה, הארגונים עדיין אינם בשלים לשימוש מסיבי בבלוגים לצורך תקשורת וליצירת ידע חדש. חלקם עדיין 'שקועים' בחילופי דוא"ל (לאותם המאושרים הנמצאים ברשימות ה To:..). לדעתה, הארגונים עדיין לא עומדים על החיוניות של בלוגים ככלי ליצירת ידע ארגוני.

ארגונים נמצאים כיום בתהליך התפכחות ממערכות טכנולוגיות חובקות ארגון שהוקמו כדי 'ללכוד' את הידע הסמוי ממוחם של העובדים וקטלוגו וקוראים לכך 'ניהול ידע'. יותר ויותר רואים דוגמאות למנכ"לים הכותבים בבלוגים, לארגונים המאפשרים לכל עובד ידע להקים בלוגים בתוך הארגון, כדרך שבה עובדי הידע יוכלו לכתוב מה הם יודעים בנוח. לא בכוח. זהו כנראה, הפירוש החדש והנכון יותר של 'ידע זה כח': הכח הוא בפרסום הידע, בהפצתו ובפרסומו. בלוג הוא תשתית זמינה, חופשית, פתוחה, המאפשר לעובד לספר את הסיפור שלו, בצורה המגלמת את הדרך הקצרה ביותר מהראש על הדף, במינימום 'איבוד' ובמקסימום 'עיבוד' במעברים שבדרך.

ממה צריך להיזהר?

הידע נמצא במקור אצל עובדי הידע בארגון. הם עוסקים כל העת בכל שלבי מחזור החיים של הידע: לימוד, חקר, איתור, איסוף, גיבוש, הבנייה, תיעוד, שימור, יצירת ידע חדש, הפצה ועוד. כמובן, שלא כל השלבים האלו מתקיימים וגם - לא כל השלבים מתקיימים באופן השלם והמלא, בדרך כלל בגלל סיבות תרבותיות, ו/או תהליכיות ו/או תשתיתיות. הארגון, בנסותו להתמודד עם אתגרים אלו, משקיע משאבים בהנעת תהליכי למידה ארגונית וניהול ידע ובתמיכה בתהליכים אלו באמצעות תשתיות תומכת ידע (גם תשתיות טכנולוגיות). ההתמודדות כוללת תמיד סוגיות תחת המינוח 'הטמעה': איך להניע עובדים ללמוד, לשתף בידע, ליצור ביחד ידע חדש, לצרוך ידע, ללמוד מידע של אחרים - בקיצור 'לקחת אחריות' על הידע שבאחריותם ובתפקידם ולהפוך להיות לא רק לומדים ויצרנים של ידע חדש אלא גם מנהלים של הידע. איך להפוך ידע סמוי לידע גלוי.

הדרך האפקטיבית היא לאפשר לעובדי ידע 'מקום אישי' או 'סביבה אישית' שבה הם יוכלו להציג את הידע שלהם, לפתח אותו, לקיים סביבו דיאלוג, להפנות למקורות רלוונטיים וכו' אתר ידע אישי. כאשר מאפשרים לעובד ידע מקום אישי שכזה, למשל - באתר אישי, הארגון נחשף לידע של מומחים, ב'נוח' ולא ב 'כוח'.

חשוב שמתן אפשרות להקמת אתרי-ידע אישיים בארגון לא תיתפס ולא תמוצב כעוד 'שירות ידע',כ Feature טכנולוגי נוסף, או כאופנה חולפת. אתר ידע אישי אינו מטרה בפני עצמה או פתרון טכנולוגי אלא עומד בלב תפיסת ניהול הידע הארגוני. האתגר הניהולי והעסקי עימו מתמודד ארגון בעידן הידע הוא איך לעשות שימוש מושכל בידע הנצבר והידע הנוצר בארגון למימוש הייעוד העסקי של הארגון - מובילות בשוק תחרותי. הידע הזה, הוא המנוע ליצירת ערכים עסקיים חדשים: מוצרים מתקדמים, שיטות עבודה מתקדמות, תפיסות ניהוליות חדשניות.

איך מתחילים? בהתחלה!

כדי להתחיל בתהליך באופן מוצלח, צריך להתחבר לעשייה הקיימת כבר בארגון, רק לצעוד עוד Extra mile אחד:

• הארגון צריך למפות את תחומי הידע שבליבת העיסוק שלו (כאלו שהארגון רואה אותם כראויים להשקעה וכתורמים ישירות לביזנס) - זו אגב, הטקסונומיה הארגונית הרלוונטית. לא 'עץ תיוק המסמכים'. • הארגון צריך לאתר את המומחים בכל תחום ליבה שכזה (לפחות מומחה אחד. בד"כ יש אחד כזה, לעתים יש יותר מאחד, אבל זה 'צרות של עשירים', האתגר הוא למצוא את הראשון). • הארגון צריך להקצות 'סביבה' אישית לכל מומחה כזה (בעצם - להרחיב את 'סביבת העבודה' של אותו עובד גם לסביבה 'וירטואלית') אשר בה תתהווה צמת-ידע בתחום הליבה.

סיכום

יש סינדרום מוטעה באשר ל 'ידע זה כוח': הכוח של המומחה הוא בכך שהוא חושף מה הוא יודע ולא בכך שהוא שומר את הידע לעצמו. מומחה מייחל שישאלו אותו, שייוועצו בו, שיביאו את היד שלו למימוש פרקטי. על כן, כאשר מומחה-ידע מקבל 'סביבה' אישית לפתוח הידע שלו - זו ההכרה, ההוקרה והתגמול האפקטיביים ביותר שארגון יכול לתת לעובדים שלו, בעידן הידע.

בלוגים על בלוגים בארגון

Does Your Company Belong in the Blogosphere?