בתאריך 28 אוקטובר 2007, נערך מפגש סיכום חגיגי, בהשתתפות מנהל המחוז יהודה פוקס, ר' המועצה האיזורית כרמל סלע, מנהלת המחלקה שוש אלזרע, ראשי המועצה, סגן מנהל המחוז ומרכזת שירות פרט ומשפחה, המפקחות שהשתתפו בתהליך, ועובדות/י המחלקה.
הוצגה מצגת בנושא תהליך התכנון האסטרטגי, והתוצרים שהניב.
להלן כמה דברים שנאמרו במהלך המפגש:
שוש -
אנחנו מכירים מפקחים במסגרת סגנון עבודה מסויים, וכאן הכרנו סגנון עבודה אחר. פגשנו מפקחים עם ראש גדול ולב גדול. אני מודה לאנשי המחלקה שהשקיעו עבודה קשה מבחינת עומס השעות ומבחינת המשאבים הרגשיים. יחד עם זאת - התוכנית הצדיקה זאת. המחלקה נמצאת כבר היום במקום אחר לגמרי מאשר לפני התוכנית.
יהודה -
זהו יום מרגש. חלק מן המרכיבים של למידה ארגונית, הוא שאין תכתיבים מראש, ולא יודעים לאן נגיע בסוף. התהליך הזה הוא דוגמה מצויינת לכך.
יש לנו כמה כוונים שצמחו מתוך הלמידה במחוז - עבודה עם מחלקות קטנטנות, פיקוח מתכלל, גם המודל הזה של בנית תוכנית אסטרטגית למח' לשירותים חברתים בשיתוף וסיוע של צוות מפקחים מהמחוז.
הכוונה שלנו היא, שהכוונים הללו יצאו מכלל ניסוי, יתקעו שורשים קצת יותר יסודיים, בהנהלת המשרד ובמחוזות נוספים, ויכנסו כתוכנית מחייבת. בקרוב אנו נציג בפני המנכ"ל והנהלת המשרד את התוכנית שלנו - כדי לקבל אישור להחלת התוכנית בכלל המחוז, ובמחוות נוספים.
זו דרך ארוכה מאד, ואם זה יקרה - אתם כולכם תוכלו להיות גאים בכך שהייתם החלוצים.
אחד הדברים הבסיסיים בכל המודלים שלנו, וכך היה גם כאן, הוא שיתוף הפעולה. זהו הבסיס להתקדמות.
כרמל -
עבודת המחלקה לשירותים חברתיים היא חשובה ביותר, וסמויה מן העין. גם התהליך הארגוני הזה נעשה בצורה שקטה ובלי רעשים. אנו נמשיך להשקיע בענייני הרווחה ככל שנוכל.
אני אהיה גאה ושמח אם התוכנית תוגש למנכ"ל המשר כדוגמה וכמודל.
אני מאחל לכולם הצלחה, וגאה במיוחד לשבת בפורום הזה היום.
אליצור -
הבסיס לכל הדברים האלה הוא שיתוף הפעולה. הוא זה שפותח את הדלתות, לשדרג את העבודה המשותפת ולקדם את האינטרסים המשותפים.
לאחר הסקירה שלוותה במצגת, נערך דיון קצר:
לאה אדלר -
לגבי ההשתתפות, בעבודה כל כך ממושכת ותובענית, לא תמיד לכולם יש סבלנות וקשב רציף. זה נשמע עכשיו הכל ורוד, אבל היו גלים שעלו וירדו, וקשיים שהיה צריך להתגבר עליהם. אני מרגישה שבהתחשב בכל אלה - היתה שותפות והשתתפות טובות מאד.
גלית -
אחד הדברים שהתחילו את התהליך הזה היה השיחה בקבוצות מעורבות וקטנות, לגבי יחסי המחלקה עם הפיקוח והמשרד. עלו שם דברים לא קלים, ובדיוק על רקע זה החשיבות של מעורבות הפיקוח בנושא מערכתי מסוג זה - לא דיסציפלינרי, ולא סביב מקרה בודד או פונה ספציפי.
זו בעיני דוגמה לפרי עבודה אינטגרטיבית, והוכחה לכך שניתן לעבוד באופן מערכתי.
אנחנו עוברים לעשות תוכנית אסטרטגית ביקנעם, ואני מודה לשוש על ההמלצות עלינו בהקשר זה.
כרמל -
שתי הערות:
- השיגו כאן שיתוף פעולה יוצא מן הכלל בין המחלקה והמחוז, וחיבור בין עתלית לבין ישובים אחרים, אבל לא ראיתי בשום מקום שיותף פעולה חיצוני למערכת הרווחה, למשל עם מח' נוער). אני מרגיש שאם היו יותר שת"פ-ים בין מח' הרווחה למח' החינוך למשל - היינו משיגים יותר.
- אנו זקוקים להשתתפות של המחוז בכמה הוצאות שנוספו עלינו בזמן האחרון.
אתי ברגמן -
שת"פ חיצוני יושג קודם כל על ידי קידום השת"פ בתוכנו. אח"כ נהיה מסוגלים לצאת למפגש עם גורמים אחרים.
עדן -
אני רוצה לחבר בין האמירה על המשאבים הגדולים (משאבי זמן ומשאבים רגשיים) שהושקעו בתהליך, לבין שאלתו של כרמל בעניין העבודה עם מחלקות אחרות. לא מספיק להגיד שרוצים. אין ברירה אלא להשקיע משאבים רציניים בפרוייקט כזה אם רוצים שיתקדם.
אילנה -
בהקשר זה אפשר לשקול הכנסת תוכנית 'קדימה' למחלקה.
נחמה -
אני רוצה להאיר על פן יותר אישי - מדברים על הלמידה במונחים ארגוניים, אבל אני רוצה להדגיש שלי אישית, היה בתהליך משהו מאד חשוב בשבילי, כי יכולתי להביא חוויות ותובנות אמיתיות וכנות שלי מהעבודה, ולקבל חיזוק וחיבור אמיתי של האנשים לכך.
בהקשר זה אני רוצה להגיד שמי שלא היה בתהליך לא יכול להרגיש זאת.
יהודה -
אני רוצה לדבר על העשיה שלנו קדימה. אתם נכנסתם לנושא, התקדמתם בו הרבה, ויש לכולנו כבר קצת כלים. אני מבקש מכם להמשיך בדרככם, וכמו שאנחנו משכנו אתכם לתהליך, אתם תתחילו למשוך אותנו, ואולי אפילו תובילו למקומות אחרים ממה שאנחנו מתארים לעצמנו היום.
אני רואה שתי דרכים להוביל שינויים שיש להם גוון ארגוני:
- דרך אחת - אנשים בודדים בונים את התוכנית, ומנחיתים אותה על הארגון.
- דרך שניה, שאנחנו במחוז בחרנו אותה - לא מנחיתים מי משתתף בתהליך ובאיזה נושא הוא עוסק. לא סתם לא כל השירותים נכנסו ושיתפו פעולה. זה אפשר לכל אלה שהאמינו ורצו להוביל - לעשות זאת, והיום זה מאפשר להדביק את האחרים באותה אמונה.
עכשיו אנחנו וצים לעלות מדרגה, לקבל גיבוי של הנהלת המשרד ולהפוך את הכוונים הללו לתכנית כלל ארצית, ואז זה יפסיק להיות בחירה אלא חובה.
כמובן שלגורם עימו עובדים (מועצה איזורית, עיר וכד') יהיה הרבה מה לומר על האופן שהתוכנית תופעל איתו, אבל זהו החזון ואנו הולכים לאט לאט לקראתו.