מחקרו של צבי לניר

מתוך המקהל - קבוצת למידה בנושא מודיעין מערכתי
(הופנה מהדף מחקרו)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפתעה בסיסית והפתעה מצבית - גישתו של צבי לניר

גישתו של צבי לניר מתמקדת בסוגיית ההתרעה ברמה המדינית-אסטרטגית ושואבת את כוחה ממחקרים רבים שנעשו על ידי תיאורטיקנים של ההתרעה והמודיעין האמריקאי. המושגים הבסיסיים של גישה זו הינם: "ההפתעה הבסיסית" ו"ההפתעה המצבית". נסביר קודם את המושגים עצמם ולאחר מכן את שורשי המחקר של סוגיית ההפתעה שהשפיעו על צבי לניר.

אנקדוטת וובסטר

מספרים על נח וובסטר, מחברו של המילון הנודע, כי יום אחד הקדים לשוב לביתו ומצא את אישתו בזרועותיו של המשרת. "הפתעת אותי" אמרה האישה. "ואת הדהמת אותי", ענה לה ובסטר. לכאורה, שניהם היו נתונים במצב דומה, שניהם הופתעו. ובכל זאת, מה הבדל בין ההפתעה של ובסטר לזו של אישתו. הראשון נחשף למעמד שזיעזע אותו לחלוטין. תמונת העולם שלו על עצמו ועל מערכת היחסים שלו עם אישתו התבדתה לפתע בצורה חד משמעית. לא כך הגברת ובסטר. היא אמנם הופתעה מהגעת בעלה מוקדם מהרגיל, אך מערכת דימוייה על עצמה, על סביסתה ועל בעלה לא השתנתה. זאת ועוד, היה עליה להניח שקיימת הסתברות שבמוקדם או במאוחר תחשף בגידתה ע"י בעלה. מבחינתה של גברת ובסטר התרחשה תקלה, אך מחינתו של מר ובסטר הארוע שקרה צריך לעורר מחשבות לא רק לגבי העולם הסובב אותו, אישתו, ומשרת וכו', אלא בחינה מחודשת של מושגיו שלו כלפי עצמו. זהו רק הבדל אחד בין "ההפתעה" לבין ה"תדהמה" או בין ה"הפתעה המצבית" ל"הפתעה הבסיסית". הבדל נוסף הוא קשור למושג המרחב והזמן. את ה"הפתעה" ניתן לתחום בזמן ואילו ה"תדהמה" חלה על נושאים שמרחב התרחשותם רחב. מסקנה מכך מובילה אותנו להבדל שלישי, והוא נוגע לערכיות המידע כגורם שידיעתו מבעוד מועד, הייתה מונעת את את הארוע הבלתי רצוי. בעוד שגברת ובסטר הייתה צריכה לדעת על כך שבעלה מקדים לחזור הביתה(פריט אחד בלבד), בשביל מר ובסטר הערך האיבחוני של פרטי המידע שהוא "ספג" במגע עם אישתו היה נמוך מכדי שיוכל לפענח את התנהגותה.

התמודדות עם הפתעות בסיסיות

במשך שנים, פיתחו אירגונים רבים, לאו דווקא מודיעיניים, כלים רבים להתמודדות עם "הפתעות מצביות". כל הפתעה מצבית הביאה לתהליך הפקת לקחים של הארגון, שגררו עדכון נהלים, הגברת שיתוף הפעולה ועוד. כתוצאה מכך השתפרה היכולת של גופים רבים, בהם גופי המודיעין, להתמודד עם "הפתעות מצביות". לא כך לגבי "הפתעה בסיסית". גם לאחר שמערכות ארגוניות היו נתונות לתופעת ה"הפתעה הבסיסית" לא חל שיפור ביכולתן למנוע הפתעה בסיסית בעתיד. ניתן לבחון הפתעות רבות במהלך ההיסטוריה דרך הפריזמה של שני המושגים האלה. יותר מכך, ניתן להתווכח האם כישלון מודיעיני כלשהו הוא "הפתעה בסיסית" או סדרה של "הפתעות מצביות". ...

מחקר ההפתעה במאה ה-20

תחילתו של המחקר האסטרטגי בתצורה שאנו מכירים היום, הינו בסוף מלחמת העולם השניה, אז נהפכו הפעולות כגון הפצצות אסטרטגיות, לוחמה פוליטית, כלכלית ופסיכולוגית לנושאים מרכזיים בתחום אחריותם של מפקדים צבאיים בדרג עליון. בתחילת הדרך התיאורטיקנים של המודיעין לא הבדילו בין המודיעין ה"טקטי" למודיעין ה"אסטרטגי" והשליכו את עולם המושגים הטקטי לאסטרטגי. משימת המודיעין ה"אסטרטגי" הוגדרה באופן הבא: "מודיעין בנדרש לעיצוב המדיניות, התכנון והמבצעים ברמה הלאומית". בשנות החמישים עדיין האמינו שהמידע, הוא המפתח להצלחת המודיעין והוא שיאפשר לפתח תיאוריות הסתברותיות שיפתרו את חידת ההתנהגות האנושית.

בשנות ה-60 חוקרים רבים קראו תיגר על ה"תיאוריות הנאיביות" ובראשם רוברטה וולשטטר (שכתבה גם את המחקר המרשים ביותר אודות הכישלון ההתרעתי ב"פרל הארבור"). לפי תיאוריית "האותות והרעשים" שהגתה, ה"אותות" משולים למידע וה"רעשים" להפרעות. בגלל דעותיו הקדומות של החוקר, אין הוא מבחין באופן מוחלט בין ה"אותות" וה"רעשים" ולעיתים הוא מפרש "רעש" כ"אות" ולהיפך. התיאוריות הראשונות הניחו שקיימת "אמת אובייקטיבית" ובתורה זו קיימות מספר דרכים לסידור המידע. אפשר לדמות את עבודת המודיעין לקליידוסקופ – מאותם פריטי אינפורמציה ניתן להרכיב מספר צורות, שכל אחת מהן יכולה להיתפס כנכונה. ריבוי האינפורמציה לא תמיד מקדם את השיח, אדרבא, זה מגדיל גם את מספר הצירופים ה"נכונים".

בהמשך, טען חוקר המודיעין הותיק קלאוס נור, במאמר הבוחן את נסיבות כשלון המודיעין האמריקני במשבר הטילים (1962) , כי יש להבחין בין שני סוגי הפתעות: הפתעה טכנית לעומת הפתעה התנהגותית. הפתעה טכנית יכולה לנבוע מהתנהגות אי-רציונלית של האויב (ואז דפוסי חשיבה רציונליים לא יעילים), קושי להשתחרר מתפיסות תרבותיות ופוליטיות של המעריכים והקושי לשים לב לשינויים ולעדכן את ההערכות שהיו אולי "נכונות" בזמנן.