התייחסות של עדן פוקס למאמר The Hazards of the New Online Collectivism

מתוך המקהל - קבוצת למידה בנושא מודיעין מערכתי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ראשית - תודה לצביקה רול על ההפניה.

ועכשיו כמה דברים שאני הבנתי, למדתי ופרשתי מתוך עיון ראשוני בטכסט:

1. הכותב איננו מכבה או מדליק את מדורה הוויקי. הוא מתייחס לוויקי כתופעה קיימת ומשמעותית, אבל אומר כמה דברים מאד רציניים (לא עם כולם אני מסכים לגמרי, אבל הם רציניים) לגבי מה נכון ואיך נכון לעשות עם וויקי, כולל התבוננות ביקורתית על תופעות קיימות.

בנסיון להבין מה זה אומר לגבינו, שימו לב שהכותב מתייחס לוויקיפדיה ואומר the problem is... how it's been elevated to such importance so quickly. ראוי לזכור שבויקיפדיה ישנם יותר מ- 4.5 מליון ערכים בשלל שפות בני אנוש. אינני בטוח שאצלנו אנחנו יכולים לומר שרצנו רחוק מבלי לחשוב מספיק, פשוט כי לא התחלנו לרוץ.

2. בהמשך נאמרת אמירה ביקורתית נוספת ומאד חשובה - ישנה אמונה רווחת, כאילו הבעיות בשימוש בוויקי יפתרו מעצמן, תוך השוואה ליד הנעלמה בשוק החופשי, שתפתור עיוותים כלכליים-חברתיים. אני מסכים מאד עם המחבר, שאסור להכנס למוד של התמסרות תוצאתית, כאילו בוויקי ישנה מהות שתקח את האנושות קדימה אם רק נרשה לה.

3. המחבר ממשיך וטוען, ולדעתי בצדק: ישנם עוד מקורות באינטרנט חוץ מהוויקיפדיה. מה עם אתרי תוכן ממוקדים, החתומים על די בני סמכא? אכן הוא צודק, ואסור להתמסר לתחושה שרק בוויקי (כולל בעוסנט-וויקי שיהיה) ישנן התשובות. הדרך לענות למוטרדות שמעלה הכותב בסעיף זה היא באמצעות שני צעדים:

  • הקפדה על איזון נכון בין כתיבה של טכסט מחדש בווקי, לבין הפניות לאתרים וטכסטים מקוריים, ובכל מקרה הקפדה על איסור של cloning (העתקה של טכסטים as is מתוך מקורות אחרים אל תוך גוף הוויקי)
  • הקפדה על חתימה של הכותבים בכל טכסט משמעותי (כלומר שמעבר לתיקון טעויות כתיב)


4. הכותב ממשיך ומעיר על תופעה של mega-sites, או "אם כל האתרים" - כלומר אתרים שמנסים לרכז אצלם את כלל הידע (או כלל ההפניות לידע) הרלוונטי בעולם (או כלל הידע בכלל...). גם כאן אני מסכים מאוד עם המחבר, וזה מזכיר לי מושג שמשתמשים בו הרבה בשנים האחרונות, כולל בענייני רווחה - "איגום משאבים". מדוע יש לי ביקורת כלפי השימוש חסר האבחנה במושג זה (ואיך זה קשור לענייננו)? משום שיש מודל של איגום כלל המשאבים - קוראים לו מדינה (ולמנגנון המרכזי שלה קוראים ממשלה). הנסיון הנאיבי לדבר על איגום משאבים, מתעלם לחלוטין מהתפיסות הרשתיות שהביאו למצב האנושי של החברה האזרחית / המגזר השלישי, השוק הפרטי-גלובלי (בניגוד לשוק המדינתי) וכו'. כנ"ל - אתרים שמנסים לרכז את כלל הידע, לא רק שהם מעצבנים, אלא הם מפספסים משהו עמוק במהות הרשתית של... הרשת. הלקח אצלנו, והוא רלוונטי גם לעוסנט שאיננו וויקי - שלא נייצר בטעות תע"ס ממוחשב, במקום רשת של קהילות ידע בעלות ויטאליות ואוטונומיות.


5. בהמשך יש דיון מאד יפה, על איך הערך של האישיות, כלומר של האדם החושב, מתחלף בערך של הקולקטיביות, כולל איזו גישה מיסטית שמעניקה לאותו קולקטיב אינטילגנציה משל עצמו, או אינטילגנציה מלאכותית. אני מאד מסכים עם ביקורת זו, ועם האמירה שהאינטליגנציה הנאיבית של הקולקטיב מסתכמת ביכולת להעריך את מספר הגולות בצנצנת - ותו לא. אין בעצם הקולקטיב שום יצירה של משהו מעניין, ושום אחריות לגורלו של העלום או של ארגונים בתוכו. הסוד הוא בדיסקורס, כלומר במנגנוני השיח ופיתוח הידע המחדש המשותף. אינני יודע איך זה מתקשר אלינו בשלב כה מוקדם של העיסוק שלנו בוויקי, אבל פשוט מצאתי לנכון להעיר על כך כי זו אמירה יפה וחשובה. הנה ציטוט קצר מתוך אותו קטע:

The beauty of the Internet is that it connects people. The value is in the other people. If we start to believe that the Internet itself is an entity that has something to say, we're devaluing those people and making ourselves into idiots.


6. ישנה הערה צדדית יחסית של המחבר על הסוציולוגיה של האחריות האישית, בעולם של וויקי ושיתופיות.

It's not hard to see why the fallacy of collectivism has become so popular in big organizations: If the principle is correct, then individuals should not be required to take on risks or responsibilities. We live in times of tremendous uncertainties coupled with infinite liability phobia, and we must function within institutions that are loyal to no executive, much less to any lower level member. Every individual who is afraid to say the wrong thing within his or her organization is safer when hiding behind a wiki or some other Meta aggregation ritual.

זה נכון, ודורש התייחסות רצינית. יחד עם זאת - אינני משוכנע שגישת הפרוטוקול, לפיה דבריו של כל אחד נרשמים בשם אומרם (בין השאר על מנת שיוכלו לשמש מראש כטיענים במשפט), מובילה אותנו למחוזות אחרים. אבל שוב - נכון, חשוב, ודורש התייחסות רצינית בעיצוב התרבות בהקשר הוויקי והידע השיתופי.


7. בעמודים האחרונים למאמר, מציין הכותב שצריך לשמר "אליטות", למרות ערך השוויוניות, ודוקא על מנת להפוך את היצירה המשותפת לשווה משהו. הוא ממשיך ומדבר על מנגנונים, ועדות, נהלים וכו' בתור אמצעים שלא רק שאינם מיותרים - הם קריטיים. האליטות החדשות, נדרשות לא להיות טוטאליות, ולא להתעסק בתוכן - הן צריכות לשמור על איזון תהליכי - בין תהליכים מהירים מידי של התפתחות הידע (אם ערך מסוים משנה את תוכנו באופן מהותי אחת ליום - זה לא טוב), תהליכים איטיים מידי, תהליכים טפשיים מידי (ממבו-ג'מבו של תאווי כתיבה חסרי אחריות), או תהליכים דרמטיים מידי (מישהו בודד שכותב וכל השאר פוחדים להתייחס) וכד'.


סיכום

ברצוני לסכם, שהמאמר בעיני מעיר על כך שנדרשת קונספטואליזציה ואסטרטגיה, גם (ואולי במיוחד) לניהול מבני ידע מבוזרים-רשתיים.

The illusion that what we already have is close to good enough, or that it is alive and will fix itself, is the most dangerous illusion of all. By avoiding that nonsense, it ought to be possible to find a humanistic and practical way to maximize value of the collective on the Web without turning ourselves into idiots. The best guiding principle is to always cherish individuals first.

הוא גם נותן כמה טיפים על איזו אסטרטגיה הוא אינו ממליץ ועל איזו כן. אני ממליץ ומציע שאכן נעסוק בעניין זה - אם לא בצוות מלווי הלמידה/היועצים, אז לפחות בפרוייקט של קותי. הדיון אם "וויקי זה טוב או לא טוב", איננו מקדם, וגם המאמר שהפנה אלינו צביקה אינו מתעניין בשאלה זו, במטפורה של משק הבית, במקום לרכישה של פלזמה הייתי משווה את זה לדיון "אם להשקיע בבורסה זה טוב או לא טוב". זו שאלה לא רלוונטית כי ממילא כל אחד מאיתנו מושקע בבורסה באופן כבד מאד (אולי לא מודע, אבל כבד מאד!) ואין טעם להתעלם מזה. הדיון הרציני והנחוץ הוא - מה, מתי, באיזה מצב, כמה, איך, על פי אילו קוים מנחים, ועם אילו בקרות ומנגנונים - להשקיע.